לפני שבוע נשבר כאן רצף שלכמעט חצי שנה בה כל שבועיים הופיעה בקביעות רשימה אודות השביל.

ללא כל קשר בפעם האחרונה שרצינו לצאת מזג האוויר לא כל כך הרשה, היו דווקא קולות שקראו לצאת בכל זאת, אך יציאה באותו סופ"ש הייתה הופכת מסלול יפיפה בנחל יגור למסע הישרדות והחלטנו לדחות.

האמת היא שמאז לא יצאנו כך שבעצם אין על מה לכתוב, אבל הודעת sms תמימה ששלח נער הגבעות הביאה איתה איזו השראה ורעיון, וגם אם יהיו מי שיגידו שהרשימה הזו היא חירטוט מארץ החירטוטים יתכן שאפילו אני אסכים.

 

 

לשון ההודעה היה בערך כזה ," הקושי והתלאות של טיול רגלי הם כאין וכאפס לעומת הקושי שבעמידה בפקק בכניסה לתל אביב ". אם לתת פרשנות להודעה, הרי שהאיש טוען שהרבה יותר קל ואפילו עדיף,

לטפס על גבעה רמה ולחצות בקעה, מאשר לשבת ברכב ממוזג עם מוסיקת סטריאו באוזניים

בהמתנה לאיזה רמזור עייף. צודק??? אין לי מושג, וכמו תמיד תלוי את מי שואלים.

כך או כך כמעט לכל חוויה אורבאנית מפוייחת יש מקבילה ירוקה בטבע בואו נבדוק.

 

                                     לא הנהון ולא חנחון

 

נסו למשל במהלך צעידת ערב על המדרכה לצוד במבט את העיניים של זה או זו שהולכים מולכם ,

שתיים או שלוש שניות של מבט ממוקד. ועכשיו ממש בזמן המפגש, כאשר שניכם כמעט באותו הקו ,

רגע לפני שתראו את הגב אחד לשני וכל צעד נוסף ירחיק בניכם, נשמע אתכם משחררים

"ערב טוב " ידידותי לזר שבא מולכם. לא ערב טוב לא הנהון ולא חנחון, ותודו שתרימו גבה אם זה שמולכם יחליט לצאת בברכה ידידותית משלו.

בהליכה על השביל לא קרה לנו אפילו פעם אחת בה ההולכים מולנו ואנחנו התעלמנו איש מרעהו, ולא שמענו או השמענו ברכת שלום ידידותית ואפילו קולנית, בד"כ עם תוספת כלשהי.

אדרבא כאשר מדובר על הצועדים על השביל, הרי הם הולכים בדיוק על המקום ממנו באנו או להיפך.

 

 

יש אנשים שיש להם תחביב מוזר, כל בוקר וכל ערב הם יוצאים לסיבוב בשכונה עם פיג'מה, נשבע לכם .הסיבה היחידה שהפסיכיאטר המחוזי לא שולח אמבולנס עם שלושה סניטרים חסונים, היא שבד"כ לפיג'מה מחוברים רצועה עם כלב, עדיין לא ברור אם הכלב נותן לגיטימציה להפרעה, או שזה סתם עניין של נוחות אבל זה לא משנה, כי בשלב מסוים ינמיך הכלב את אגן הירכיים ירעיד את גופו במאמץ וישאיר על המדרכה גוש מגעיל של חרא. בשלב הזה הפיג'מה תחפש איזו נקודה באופק כדי לבהות בה בעניין ,רוצה לשדר שהאירוע המחורבן שמתרחש מטר ממנה לחלוטין לא קשור או שייך אליה.

השלב הבא יהיה פזילה למטה לראות שהפשע הושלם, ולאחר מכן התרחקות איטית בצעד בוטח תוך מבטים לשמאל ולימין שאומרים העסקים סבבה והכל בסדר,

הכלב שלי חרבן על המדרכה??? לא יכול להיות!!

 

 

יש את הפיג'מות שמחברות לרצועה שקית ניילון, ושלב המבטים לשמאל ולימין נועד לבדוק אם יש מי שבודק אם לשקית יש שימוש, רוב הפיג'מות מעמידות פנים ומתחזות. אל תאמינו, ושהשקית על הרצועה לא תעשה עליכם שום רושם. אבל יש גם פיג'מות צדיקות שאוספות את החרא אל חיקן וזה יפה.

 

 

 

 

 

השלב הבא בסאגה הוא, שאיזו חליפה, שמלה ,חצאית או סתם ג'ינס ידרכו על החרא ויצאו איתו למשא מרתק ברכבם הפרטי. הם למשל לא יבינו למה מסריח במעלית או במשרד. אין ספק בכלל שלאותן פיג'מות יש תודעה גבוהה מאוד של שמירה על ניקיון, ואיכות הסביבה יקרה לליבן בערך כמו שמפלגת העבודה יקרה לליבו של מי שעומד בראשה. אני מאריך בציניות כי זה מרגיז והחוצפה של הפיג'מות האלה חוצה גבולות, צריך להעיר לזבלנים האלה ולאו דווקא בנימוס.

 

 

שבילים מסומנים רבים ושביל ישראל בפרט, חוצים אין ספור שטחי מרעה טבעיים, קילומטרים רבים של גדרות כולאות בתחומן אלפי ראשי בקר לבשר. מציאות פני הקרקע באותם שטחים היא כזו, שאין מצב שמי שחוצה אותם לא יפגיש את סוליית נעלו עם יציאה רעננה של איזו עגלה צעירה. לעיתים אפילו קורה שאחרי עלייה מפרכת, או בסביבות הק"מ ה-25 כאשר שרירי הרגליים נמצאים במצב של נתק זמני מהמוח, הצעד נעשה מונוטוני ואחיד הגדלה או הקטנה שלו ואפילו סטייה קלה לימין או לשמאל דורשות ים של אנרגיה. וכך קורה שמי שרוצה לחסוך באנרגיה היקרה ימשיך בצעד המונוטוני ידרוך ויטביע את רגלו על כל אשר ייקרה בדרכו, גם אם מדובר בחבילה ריחנית של זבל אורגני (כאן לא קוראים לזה חרא) אלא שכאן זה בסדר, ואפילו כך צריך להיות. כאן ואת זה אסור לשכוח אנחנו האורחים והפרות היו כאן הרבה לפנינו.

 

 

אפשר להמשיך כך בלי גבול, על מה יותר נעים להביט, קניון מצוקי או בניין שעשוי ברזל וזכוכית. לאיזה קולות ורעשים יותר נעים ועדיף להקשיב, איזו צמחייה יותר רעננה וירוקה. ואפשר גם להשוות בין החיוך שתקבלו בתחנת המידע של החברה להגנת הטובע לזה של שיפרה מהביטוח הלאומי או שהיא עובדת בדואר??? אבל מספיק לחרטט להפעם.

 

 

שבת שלום

עופר ב. גדעון