בני, נחמה, תיק באפילה ושלושה הרים                        16

 

 

מהיכן להתחיל ? מהטיפוס לתבור? מהברבור בעליה להר יונה ? אולי מהכניסה לחושך לפני ציפורי ?ולמה לא מאירוח יוצא דופן כנגד כל הסיכויים בכפר תבור ? אפשר להתחיל גם מאירוח מסוג אחר שהתחיל בהזמנה מנומסת נמשך אונס ונגמר רצח. נלך לפי הסדר.

 

 

 

אני משוכנע שיצא לכם לא פעם לפגוש חבר מהילדות, אחד כזה שבאמת ענה פעם להגדרה חבר טוב,

אבל מרחק השנים עשה את שלו והיום אתם לא ממש מעניינים איש את רעהו.

זה בסדר, זה טבעו של עולם ואף אחד לא בא בטענות, זה גם לא מפריע לשיחה לגלוש לכל מני מחוזות הזויים כאשר החבר האובד שואל לאן נעלמת יא אחי ?. איזה נעלם מה נעלם? מי נעלם? ונגיד שנעלמתי טרחת

לחפש אותי ?.

אבל אנחנו מנומסים, ובדרך כלל משתפים פעולה, משחקים את המשחק בידיעה שגם אנחנו לא צדיקים,

ושהפגישה המקרית ולעיתים גם המעיקה, תארך עוד דקה או שתיים לכל היותר ואז נפרד לעוד עשר שנים.

לפעמים קורה שהמפגש מקבל אופי דביק, וגם אם במהלכו מסתבר שהחבר לשעבר מתגורר כבר עשרים שנה באוסטרליה וקפץ לביקור מולדת קצר, לא מפריע לו להפציר בך להרים טלפון כאשר אתה מגיע לסידני

ולהבטיח. " אתה בסידני מסודר אתה עלי אחי " .

 

 

 

לאט לכם.שניכם יודעים שאתה לא תגיע לסידני, שניכם יודעים שאם תגיע לא תרים שום טלפון,

ושניכם יודעים שגם אם תגיע לסידני ואפילו תרים טלפון, תשמע שממש עכשיו עבר טורנדו על

הבית וחוץ מזה הוא כבר מזמן עזב את סידני.

 אולי אני טועה קצת, או סתם טיפוס לא ידידותי, אבל אחרי כל זה נסו לתאר לעצמכם

מפגש מקרי לחלוטין, בין שני אנשים שמעולם לא ראו אחד את השני ואחרי דקה או שתיים של שיחה

האחד מזמין את השני להתארח אצלו בבית ללילה, יש מצב ?????

עד לפני כחודש וחצי, הייתי אומר לא יכול להיות גם אם מדובר בשני שפנים .

אבל מפגש אקראי בנסיבות שביליות אחרות, הוביל אותנו להתארח ללילה בביתם של בני ונחמה

בכפר תבור. היה משהו אמיתי לגמרי בדרך שבה נחמה הזמינה אותנו, בני חיזק ואמר שאין שום

בעיה לא של מקום ולא בכלל רק שנגיע .

 

 

 

 

וכך לפני הקטע שבין צומת גזית לציפורי, מצאנו את עצמנו משתלטים על כל הקומה השנייה בביתם של השניים, ואלמלא עצרנו את נחמה אז גם ארוחת ערב הייתה נכללת באירוח. אכלנו במסעדה מקומית.

ומאוחר יותר על קפה ועוגת תפוחים בסלון ביתם, השמענו ושמענו שני סיפורי חיים מעניינים .

נשבע לכם שבמהלך כל הערב, חיפשתי כמעט בכוח רגעים של מבוכה, אי נעימות או בלבול.

נאדה !!!!!!!! השניים נתנו את כל הקומה השנייה ,את כל הלב והנשמה, ואף מעבר לכך.

למחרת, שש בבוקר, לפני היציאה בני ממתין לנו למטה במטבח עם עוגות וכוסות מהבילות של קפה ,

מלווה אותנו החוצה ונפרדים לשלום ולהתראות.

 

 

 

 

 

לגמרי לא בטוח שנזכור את כל קטעי השביל, וכבר עכשיו כאשר אנו מביטים בתמונות אנחנו מתקשים לזכור לגבי חלקן היכן בדיוק צולמו. אבל הזוג החביב מכפר תבור שבר את כל השיאים ושמורה לו לעד

פינה חמה בליבנו, מה גם ששבוע לאחר מכן החלו לצעוד על השביל עם עוד מספר ידידים ,אכן זן נדיר של

אנשים אוהבי אדם וארץ.

אני מזכיר לכם בני ונחמה השביל מגרד מדרום את הוד השרון ואתם מוזמנים תמיד בלי כל קשר לכך.

 

 

 

תודו או שלא, אבל קשה להירגע מסיפור כזה ולעבור הלאה, אבל הוא פשוט מאפיין את רוחו של השביל

ואת האנרגיות שזורמות עליו ואנו ציפייה להפתעה הבאה .

את סיפור הקטע שבין צומת גזית לציפורי אני משאיר לידידנו נער הגבעות, האיש שלח למחרת חזרתנו

אי מייל למספר חברים ובו תאור החוויה קצר, קולע ומדויק. מצא חן בעיני ולא נגעתי, קבלו.

" אתמול היה לי טיול קורע תחת..... התחלנו בכפר תבור עלינו על הר תבור וירדנו בצד השני לכפר שיבלי כפר בדואי ....... עודנו מתנשפים ומולנו הר דבורה עולים ויורדים בהר ואיך לא מולנו הר יונה

( בעצם אחת השכונות של נצרת עילית ) קצת התברברנו שם אבל זה עוד כלום לעומת מה שמחכה לנו

 ......מנצרת לכפר משהאד מאוחר ומתחיל להחשיך ........כן מכפר משהאד דרך חורשת אורנים.......

בחושך כבר......מחפשים את הדרך לציפורי איזה דרך ואיזה נעליים התחלנו להסתובב אי שם ביערות ליד ציפורי ולא מוצאים לאן להגיע נעלם לנו המסלול ( הסימנים )בלי פנס עייפים ומתוסכלים איך שהו בשעה שבע בערב הגענו לישוב. על הנופים המהממים היבלות העייפות והשפשפות בפעם אחרת "

סוף דבר, והכי מדויק שיכול להיות. 

 

 

 

המסלול על פי הספר מסתיים בכניסה למשהד, ולא שיש לנו חלילה משהו נגד, אבל את הרכב העדפנו להשאיר בציפורי, תוספת של כמעט שישה קילומטר. בבוקר יצאנו באיחור (קפה ועוגות ) והפסדנו שעה וחצי של אור, גם בכנסיה בהר תבור התעכבנו קצת יותר מידי, וחוץ מזה זלזלנו קצת בטופוגרפיה של המסלול, כל אחד מההרים תבור דבורה ויונה, הוא מנה עיקרית בפני עצמה, קל וחומר שלושתם ביחד.

וחושך? הלוואי שרק חושך, עלטה מוחלטת נפלה עלינו. הקרקע הכהה והשמיים השחורים גרמו לנו ללכת כסומא באפילה ולקחת באחד ממזלגי השבילים ימינה במקום שמאלה, וכך הארכנו את הקטע בשני קילומטרים נוספים ( שוקם האגו הפגוע הארכנו לא התברברנו ).

 

 

 

התיק הזה באפילה היה על דעת כולם אחד מרגעי השיא בשביל עד עכשיו. אחד מאיתנו לא רואה ,

השני כמעט חירש, וכולם ביחד נמצאים במצב צבירה של חמור גוסס, אבל אין ויכוח שקטעים מסוג זה

נצרבים בזיכרון לנצח.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אם להוסיף עוד קצת, אז אחרי שכמעט הצטרפנו לשירת המקהלה בכנסיה בהר תבור ,

נתן האיש הכחול הרצאה מלומדת אודות ההיסטוריה של הכנסייה הזו והזרם הפרנציסקאני

בנצרות שממנו בעצם נולדה האנטישמיות.

בפסגת הר דבורה, ואין מקום מתאים יותר, דיברנו על מלחמתם של דבורה הנביאה וברק בן אבינועם

ביבין ושר צבאו סיסרא. ישנן שתי גרסאות שמתארות את ההכנות למלחמה והמלחמה עצמה,

אותנו דווקא עניין הפסוק משירת דבורה  " בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד "

( שופטים ה' כז' ). על פי פסוק זה, מתעקשים חז"ל שראש המטות המשולבים של יבין, סיסרא. פשוט ניסה לאנוס את יעל שהייתה מכניסת אורחים, והבחורה האמיצה הזו נתנה לגנרל המובס

בדיוק את מה שהגיע לו, ושפכה לבן זונה את המוח בעזרת יתד של אוהל כל הכבוד!

על טיפות הדלק האחרונות ברגליים אנחנו עוד קופצים, ( קופצים? ) נשרכים. לבית הבד בציפורי

שניקרה " ריש לקיש " ( סיפור מעניין לפעם הבאה ), קונים שמן שהיום בבוקר עוד היה זית על העץ ועפים הביתה .

 

 

שבת שלום