אל תטרחי תל אביב להוציא למחבר צו הרחקה, ואל תתאמצי להכריז עליו כאשיות בלתי רצויה בתחומך.

אין לו כל כוונה להגיע מרצונו בשערייך .

 

 

 

קחו נער או נערה בני חמש עשרה פלוס מינוס, ובקשו מהם להגדיר את הערך קניון.

אם זה שעומד מולכם יצטט או אפילו רק כמעט, את אבן שושן. ויאמר שמדובר בערוץ נחל עמוק בעל קירות אנכיים. חבקו אותו חזק ואמצו אותו אל לב. נתקלתם בבול נדיר, אוד מוצל מאש, אבן יקרה אחד שעדין לא התקלקל .

האמת היא שזו שאלה מכשילה שעלולה להפיל גם לא מעט מבוגרים, ואפשר להשתמש בה כדוגמה מצוינת לתרבות ההבל שלנו, אבל קטונתי.

 

 

 

כך או כך, יש קניון ויש קניון, ומי שמחליט לצעוד בין שני קניונים דווקא מהסוג השני, כאילו עם בטון וחנויות, שלא יתפלא אם במהלך המסלול ייתקף בחילות, כאבי בטן וראש, וכאשר יגיע לנקודת הסיום מותש מנטאלית יקיא ארצה את בני מעיו.

זה לא ממש קרה אך זהו תאור מטפורי רך למה שעבר עלינו במסלול הזה.

החלטנו לחזור לאזורינו ולעשות עוד מסלול קצר וקרוב, בחרנו בקטע שבין קניון ארינה שם סיימנו את אחד המסלולים הקודמים , לקניון איילון.

קצת יותר מארבע עשר קילומטרים ידידותיים שמתאימים לשבת סתווית בסוף אוקטובר ,

אחרי המסלול הקודם ( ירדנית הר תבור ). שעל כל מטר ממנו אפשר לכתוב שיר ולצייר תמונה

נחתנו להלם תרבות של ממש .

 

 

 

אין לי טענות למתכנני השביל, ואנחנו חיילים טובים שצועדים היכן שעובר השביל ועל פי הסימון. ללא הנחות ומבצעים, אבל מותר לפעמים לבקר , לא להיות נחמד, ואם צריך לתת בראש אין לי שום בעיה ואפילו בשמחה .

 

 

 

יצאנו לדרך בסביבות שבע ורבע, מקניון ארינה עד תל ברוך לא רשמנו שום דרמה מיוחדת ,

חוף ים, שום דבר מיוחד .

אבל כאשר חצינו את מגרש החניה בתל ברוך, זומנה לנו חוויה מגעילה במיוחד, דילגנו ותרגלנו

את עצמנו בהליכה על קצות האצבעות בכדי לא לדרוך על אין ספור הקונדומים שריצפו את השטח.

התרגול עשה את שלו, וכאשר עלינו על המדרכה כבר היינו מיומנים ודילגנו על בהונותינו בינות לגושי החרא שנחו על האקרשטיין. למה כל כך מלוכלך אצלך תל אביב ???

אנחנו נכנסים לרחוב לוי אשכול ולא כל כך מבינים את הרעש וההמולה על הכביש,   מה זה הרמזור הזה בסוף הרחוב ???

יכול להיות שמימין לנו ראינו שדה תעופה עם מטוסים חונים? נער הגבעות אומר שזה שדה דוב ,

אתה מחורפן עונה לו מישהו, אנחנו על שביל ישראל איך מטוסים ??? האיש הכחול בוחן את המפה ואומר שאכן זהו שדה דוב, ואפשר לזהות גם לפי הארובה של רידינג שממש עכשיו צובעת באפור סמיך את השמים של העיר. מסריח אצלך ואת אדישה תל אביב ???

אנחנו יורדים לירקון וצועדים לאורך הגדה הצפונית, מנסים לברוח ולהתחמק ממיליון תל אביבים חמוצים

( אף אחד לא חייך שם ), שמנסים כמעט בכוח לדרוס אותנו עם אופניים גלגיליות וסקטבורד ,ולפגוע בנו עם אלות קריקט בייסבול וצלחות פריסבי, יש מי שמסתובבים עם כלבים מזילי ריר , ועדין לא אמרנו כלום על טילון שעולה שלושה עשר שקלים בקיוסק המקומי, תל אביבי זה אופי תל אביב ???

 

 

 

 

ובכל זאת היו שתי נקודות אור במסלול הזה. ואם חיפשנו "יופי פראי", אזי הצטרפו אלינו למסלול הזה שתי בנות חביבות שלגמרי במקרה לאחת קוראים חן ולשנייה בר . כל הכבוד על המאמצים בנות, ההזמנות לטכס חלוקת הצלשי"ם בדרך .

 

 

 

 

קיימים לא מעט קריטריונים להגדרה " קטע טוב ". זה סובייקטיבי ואישי לחלוטין, יש שיעדיפו מסלול מאתגר שדורש מאמץ פיזי יוצא דופן, יהיו שישמחו לטיול מעינות רטוב, או בעלי העדפה לסיור מורשת קרב, היסטוריה ואתרים קדושים, אבל אחד הקריטריונים המשמעותיים והחשובים שעושה טיול,  זו האפשרות והיכולת להפטר בכייף מנוזלים ומוצקים במהלך ההליכה.

אין כמו לעמוד באמצע ההליכה מבלי שיהיה צורך להפנות את הגב למישהו, לשחרר את ווילי, לתת גם לו

ליהנות מהנוף  ולהשפריץ מאושר, שלא לדבר על להניח חבילה ריחנית ולעשות קצת שמח לחבורה של זבובים מקומיים. אל תהי דואגת תל אביב לעולם לא תזכי לזה !!!