מקל תרמיל שני נחלים משוקמים 10
וחנות מגדלור
לפני שבועיים או שלושה פינקתי את עצמי, אלה שמכירים אותי נופלים עכשיו מהכיסא, הם יודעים שמדובר באירוע דרמתי ונדיר, ובטוחים שגג הרשתי לעצמי פחית קולה או לכול היותר טילון.
את אלו שלו מכירים זה לא אמור לעניין אבל אלו וגם אלו מרימים גבה ושואלים, מה קשור? קשור קשור.
ובכן לא פחית גם לא טילון, נכנסתי לחנות שעוד מעט נרחיב עליה וקניתי מקל הליכה!!...
מה לא פינוק??? ת'אמת מקל הליכה לא היה עושה אתכם מאושרים??. רגע רגע אני שומע צחקוקים בספסלים האחוריים??? מה כאן לא בסדר?? מקל הליכה.
בדיוק כמו שזה נשמע ואין כאן שום טעות. טוב הבנתי, להוריד גבות ולמחוק חיוכים
מי שיוצא למסע רגלי שכזה ובריאותו ושלומו חשובים לו ראוי שיצטייד בהתאם, אף אחד מאיתנו לא קנה שק שינה ששוקל ארבע מאות גרם מותאם לטמפרטורה של מינוס עשרים מעלות ועולה שלושת אלפים דולר, וגם לא אוהל שבנוי לשינויי הטמפרטורה והאקלים בחוג הארקטי או במדבר סהרה.
אבל יש ציוד מינימום, לא שגם בלעדיו אי אפשר, מי שממש מתעקש יכול לצאת לדרך עם חלום ישן מפה ומימיה, בימים אחרים הגיעו כך לפטרה וזה היה בסדר גמור. אלא שתרבות הטרקים הרגליים הביאה איתה גם מודעות לציוד. נעלי הליכה נוחות הן תנאי הכרחי למי שרוצה לגמור עשרים וחמישה קילומטר ולא להשתין אחרי זה בישיבה או עם תמיכה מאחור. איש המערות יספר לכם משהו על נעל שפערה את פיה בנחל עמוד, לא נעים.
תרמיל גב נוח שמחלק נכון משקל בין השכמות הגב והמותניים הוא עוד תנאי בסיסי בכדי לא לזחול על ארבע בקילומטרים האחרונים.
חולצה מדיפת זיעה, מכנס נוח על מנת להימנע משפשפות וכובע רחב שוליים רק יכולים לעזור. המקצוענים מיד ישימו לב שחסר כאן משהו.
מקל הליכה. והמהדרין הולכים אם שניים אחד בכל יד, רק אחרי שהולכים איתם מבינים כמה זה חשוב נחוץ ומסייע ממש מנוע עזר שדוחף כל הזמן קדימה מאזן בשיפועים מחלק משקל ובולם בירידות. תבקשו מהנס האוסטרי קריסטיאן הגרמני ואנדראס השוויצרי לשכוח את מקלות ההליכה שלהם בבית שעה שהם יוצאים בסוף השבוע לטיול רגלי באלפים ותקבלו בחזרה מבטי בוז ורחמים שאומרים, אתה קורא לעצמך מטייל???
וכל מילה נוספת מיותרת.
הפסקת פרסומות
מלבד את השביל ואת כל מה שקשור בו אין לי עניין לקדם כאן שום דבר אחר אבל זה לא אומר שאי אפשר לחרוג. ואם בציוד אנו עוסקים תרשו לי חריגה קטנטונת וברשותכם לצאת להפסקה קצרה של פרסומות(רק לטלוויזיה מותר??) מי שלא מתאים לו שיזפזפ הלאה לסוף הקטע שלמען הנוחות נכתב בכתב שונה.
אז לא שהוא ממש צריך את זה אבל כבר שנים שאריה ברקוביץ " מווק אין" הוא מורה נבוכים ומוסד בכל מה שקשור בציוד מחנאות וטיולים.
חנותו "ווק אין" היא חנות מגדלור אמיתית לכל אנשי השטח הסיירים המתגייסים והטיילים למיניהם, ומעפילה בקלות על כל המתחרים מסביב. לא צריך לנסוע לשום מקום ממש כאן מתחת לאף מול העירייה אריה והצוות שלו ייתנו פיתרון ומענה לכל צורך ובעיה ויעמידו לרשותכם יידע וניסיון מצטברים של שנים. לא רק ציוד, לעיתים ומסתבר לעיתים קרובות, עצה טובה או טיפ קטנטן הם יופי של ציידה לדרך ואת אלו תקבלו שם בחינם .המקום מאכלס את הציוד של מיטב היצרנים המחירים ללא תחרות והכול מוגש עם כמויות גדולות של סימפטיה ורצון טוב למה אתם מחכים?
בנושא הזה אגב אי אפשר שלא לציין את שלמאי הסנדלר הבן אדם מתעדכן מתחדש כובש ורוכש כל פריט חדש שרק יוצא לשוק ועוד משפר אותו אצלו בסנדלרייה.
נחל חדרה נחל אלכסנדר ומה שביניהם
במסגרת הנגיסות הקטנות מהשביל בקטעים שקרובים לבית ולא דורשים לוגיסטיקה מיוחדת לקחנו היום ביס בכלל לא קטן.
תחילתו בכניסה לגן הלאומי בקיסריה וסופו בחוף בית ינאי. כמעט עשרים קילומטרים שעל פניהם נראים ידידותיים ומישוריים בסך הכול משור החוף הצפוני, אבל בקטעים רבים התווי חולי וההליכה קשה ואיטית (הנה למה צריך מקל).
התחלנו שוב בחשכה קצת אחרי חמש וחצי בבוקר הירח המלא האיר מכוון הים את שרידי העיר העתיקה של קיסריה וצייר לנו בצללית את קווי המתאר שלה.
כשהאור עולה אנחנו כבר מקיפים ממערב את קיבוץ שדות ים ועוברים על פני הכניסה לתחנת הכוח של חדרה.
איש המערות והאיש הכחול מטילים מימיהם בשטח כמעשה של שגרה אך רק לקראת הסוף מגלים שעשו זאת אל מול עדשת אחת ממצלמות האבטחה.
משם קצרה הדרך לנחל חדרה, הנחל שוקם וכבר לא מסריח כבעבר טיילת קצרה עם פינות ישיבה מובילה את הנחל ממש עד לשפך, מדשאות ופינות צל נבנו לטובת המבקרים והמקום בהחלט שווה קפיצה.
אנחנו משקימים קבוצת מטיילים שהעבירה כאן את הלילה באוהלים ושקי שינה ופונים דרומה לעבר גבעת אולגה, חוצים את כביש החוף על גשר הולכי הרגל חולפים על פני תחנת הרכבת הישנה של חדרה ונכנסים לתוך יער חדרה. לאחר ארוחת בוקר קלה אנו ממשיכים וחולפים על פני שמורת" בריכת יער" שריד לביצות שכיסו פעם את האזור ועדיין מדי חורף מוצף מחדש. חותכים מערבה חוצים את מסילת הברזל ומדרימים איתה עד לנחל אלכסנדר, בשני קילומטר של שביל חולי שמוציא לנו את המיץ, גם נחל זה שוקם לאחרונה, קק"ל בשיתוף גורמים נוספים הפכה את הנחל וביחוד את הגדה הצפונית עלייה אנו צועדים לפינת חמד ענקית. בשלב מסוים נפרד השביל מהדרך עליה אנו צועדים על מנת לטפס לחורבת סמארה חורבה יפיפייה שמשקיפה מגבוהה על כל האזור ושימשה בעבר את משפחת סמארה מטול כארם, שהייתה בעלת רוב האדמות מצידו הצפוני של הנחל.
בירידה מהחורבה כבר שומעים את רעשה מכוניות מכביש החוף, אנו זורמים עם הנחל עד לשפך וכאן מורידים נעליים על מנת "לצלוח" אותו ולהמשיך ברגליים יחפות עד למגרש החנייה ל חוף בית ינאי שם השארנו את הרכב השני בבוקר.
במקל התחלנו במקל נסיים תודה מיוחדת לרינה יערי ויצחק בורטה שכנים נדירים מזן נכחד שנידבו לי משלהם מקל הליכה מקצועי נוסף למען לא אמעד.
שבת שלום חג שמח שנה טובה חתימה טובה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון זה הכל להפעם להתראות אחרי החגים.
עופר ב. ג .
