יצא לי פעם לקרא באיזה עיתון של נשים כתבה מלומדת ומעמיקה אודות פילגשים. כתבה מקיפה

שנתנה סימנים ומאפיינים גם בנשים עצמן גם במשתמשים ובכל מה שמסביב, אחד המרואיינים בכתבה טען שהפילגש צריכה להיות צעירה ממך. להראות מצוין,זמינה ברוב הזמן קרובה מספיק אבל לא רחוקה מדי, היא צריכה לדעת את מקומה וחייבת להיות אחת כזו ששווה להתגעגע אליה ולשבור עליה געגוע אחת לפרק זמן מסוים.

 

 

משתמש אחר סיפר שלאחרונה הפילגש באה עם ביתה המתבגרת שיער מחומצן ומבטא רוסי, ושחוץ מזה מדובר בתענוג לגמרי לא זול אבל הוא מיד הדגיש, שאם מוסיפים למשוואה את הערכים בריאות ואריכות חיים, אזי ההשקעה מחזירה את עצמה ושווה כל שקל.

אבל אני אניח לזה עכשיו כי עוד מילה שתעיד על בקיאות והדבר הבא שאני כותב זה חנינה או צוואה,

ולמה כל הזיבול הזה על ההתחלה ?ואיך זה בכלל קשור ? אז גם כאן יש סיפור.

 

 

איש המערות והאיש הכחול הכירו בצבא לפני שלושים שנה, נשותיהם של השניים יחד עם אשתו של שלמאי הסנדלר נולדו בפרק זמן של חודשיים באותה השנה, באותה שכונה, שתיים מהן באותו רחוב

וכולן ביחד ברדיוס של פחות ממאה מטר האחת מהשנייה ומהשלישית.

אם לא די בכך, ארבע מחמש נשותינו עובדות באותו מוסד ועד לפני לא הרבה זמן גם באותו הסניף.

נשמע הזוי ולא אמין אבל זה ממש כך, מלמד, שחגיגות מסיבות טכסים ואירועים נחגגים ביחד בקצב מסחרר כבר כמעט שלושים שנה .

אין לי טענות חלילה אבל בנינו אין הרבה מה לחדש, כמעט הכול צפוי ושגרתי ושום דבר לא יכול להפתיע,מה כבר יכול לקרות יש סיכוי שנשים על המנגל ג'ירפה ביום העצמאות, או שבקיץ הבא ניסע לצוד דובים בקוטב, תבדקו אצלכם זה די דומה מה לא ככה.

 

 

יש לי חדשות.  לא זה לא ככה. זה לא כך כאשר יוצאים לשביל, כבר בימים שקודמים ליציאה מתחילים הטלפונים לטרטר מי מביא מה, מי אוסף את מי, היכן ישנים כמה הולכים ומאיפה לאיפה? יש מים על המסלול? יש צורך באהלים? התרמיל והמפה יוצאים החוצה יש התרגשות באוויר וזה ברור יוצאים להרפתקה, שום דבר לא צפוי ולא הרבה ידוע מראש יוצאים לאסוף הפתעות לראות נופים חדשים

ולהיתקל בטיפוסים מיוחדים. עם הזמן התפתחו להם הווי ושפה משהו פרטי רק שלנו. בדיוק שם נרשה לעצמנו את כל מה שלא נעיז בלובי של מלון מסעדה או ליד הנשים והילדים, נשמות טהורות .

אכן מצאנו לנו פילגש אולטימטיבית אחת כזו שלא תכזיב לעולם .

 

בזכות כל הנאום האחרון שאל נער הגבעות שאלה מתבקשת, למה פגרה? למה לעצור? אז מה אם קצת חם ?

ואכן נכון צודק האיש למה לעצור, השביל בקטעים רבים שלו עובר ממש ליד הבית ואין שום סיבה לא לנגוס ממנו קטעים קצרים ולשמור על מומנטום למרות מזג האוויר החם. כך יצא שמצאנו את עצמנו

הולכים בשבת הראשונה של אוגוסט את הקטע שבין החוף הירוק בנתניה למרינה בהרצליה.

 

 

על מנת להגיע לחוף הירוק יש צורך לפנות אחרי מחלף פולג שמאלה ולחצות את כל שכונת רמת פולג,

אנחנו מגיעים לשם קצת אחרי חמש וחצי בבוקר עדין חושך, משתדלים לא להעיר אף אחד ולא לעורר חשד, אחרי הכול לא לפני הרבה זמן ממש במקום זה ניסתה חבורת תלמידי חכמים לקצר את חייו של איזה צדיק מקומי בעזרת טיל לאו, וקבוצת גברים שיוצאת במקום זה מרכב אחד עם תרמילים על הגב עלולה להפר איזון נתנייתי עדין.

 

 

ללא שהיות מיוחדות אנחנו מתחילים לצעוד דרומה, זו רצועת חוף צרה פראית ויפיפייה שמזמינה אליה כל מיני מתבודדים זוגות וחבורות שמחפשות שקט ושלווה, רק חבל שהחוף המדהים הזה מטונף ואפילו עם מגפיים מגעיל ללכת עליו. אנחנו עוברים מתחת למכון ווינגייט ומיד אחריו עולים על רכס הכורכר של שמורת פולג וגן לאומי חוף השרון, ממשיכים להדרים ומשמאלינו כבר רואים את מתחם שפיים את כביש החוף וגם את השמש שכבר נפרדה מקו האופק במזרח ומתחילה לעבוד על אש בינונית, מימין לנו הים וגבוה מעליו תלוי לו עדין שלושת רבעי ירח. זה עומד להשתנות. הירח יעלם והשמש תעביר הילוך ותיתן גז של אוגוסט, מה שלא ישתנה בשמים זה מפגן חיל האוויר, אין סוג מסוק שלא חלף מעלינו מדרום לצפון ולהיפך מזכיר לנו ששעת מלחמה היא.

 

 

קצת לפני פארק חוף השרון אנחנו יורדים מרכס הכורכר בחזרה לחוף הים, זהו חוף הנודיסטים מבטיח הרבה אבל מקיים עם טוסיק זכרי אחד. מתחת למבצר אפולוניה אנחנו עוצרים לארוחת בוקר קלה 

מדלגים על פני החומה שקרסה לים ומוצאים את עצמנו נטמעים בין אין ספור מתרחצים שכבר גודשים את החוף,  אם אפשר להיטמע עם תרמילים ונעלי הליכה .

 

 

השעה בסך הכול רבע לתשע ואנחנו ברכב בחזרה הביתה אבל לפני שזזים אין מה להשוות בין מפגש עם פילגש למפגש עם השביל, גם אם יש מי שחושב אחרת השביל יותר סקסי לא מגביל ולא דורש תוספת לסל הקליטה. למי שלוקה בהבנת הנקרא למחבר אין דבר ולא חצי דבר נגד העלייה הרוסית אדרבא אם מדובר בעליה שצעירה ממנו בחמש עשרה שנים וניראת מצוין.

oferbengideon@gmail.com