ארבל כינרת וכל מה באמצע 6
קדושת האדמה
בלא מעט תרבויות, למשל אצל האינדיאנים באמריקה או האבורג'ינים באוסטרליה האדמה היא ערך מקודש. היא האמא הגדולה אם כל חי כל שימוש בה ולא משנה לאיזה צורך הוא לחלוטין לא מובן מאליו. בין אם מדובר בהר בקעה יער או מדבר על מנת לעבור בהם יש צורך לפנות לאלים לקבל רשות אסור להרגיז את הרוחות השומרות ויש להתנהג בכבוד הראוי .
ולמה זה חשוב? כי היום עלינו על הארבל, המסלול התחיל בעצם בסוף נחל עמוד וכבר בהתחלה צפינו בצבי ארץ ישראלי שדהר במעלה הגדה המזרחית עמד למשך שנייה או שתיים על קו הרקיע הניח לנו לצפות בו ונעלם הצד השני. הצוק האדיר של הארבל נצפה לאורך כל המסלול והוא הולך ונעשה גדול ומאיים יותר ככל שמתקרבים אליו, לגמרי לא בטוח שפניה לרוחות השומרות על ההר הייתה עוזרת מי שלא יאבד את ההכרה במהלך הטיפוס זה יקרה לו למעלה כאשר יביט בנוף.
גם נחש שחור ותן
התחלנו לצעוד בסביבות שתיים בצהריים על מנת שלא להיכנס כבר בהתחלה לשעות הקשות של היום.
מפסגת ההר רואים בדיוק לאן אנחנו אמורים להגיע, אנו מרשים לעצמנו מנוחה ארוכה מהרגיל וממשיכים בתנועה כאשר השמש מרפה קצת בסביבות אחה"צ. נחש שחור ענק חוצה את השביל מטרים ספורים מאיתנו, ותן שרכן לשתות מעל שוקת בקר הצטרפו למצעד חיות הבר שראינו היום .
בתחנת הדלק על כביש 77 אנחנו חוברים למכוניות ומספיקים לראות בפיצוציה המקומית את גרמניה נותנת בראש לארגנטינה .
מלאכים פרטיים
כבר סופר כאן בעבר על מלאכי השביל, אז לנו יש כאילו שניים שהם רק שלנו, מלאכים פרטיים לחלוטין
זאב ודליה מקיבוץ אלומות. זה אולי הזמן להזכיר בצער שלפני כחודשיים בנובמבר 2006 הלך זאב לעולמו אחרי מחלה קשה.
דליה היא אחותו של האיש מהבקעה, אנחנו משתלטים על החדר של בנם ארז וזוכים למקלחת שינה טובה בחדר ממוזג וארוחת בוקר תקנית בבוקר שלמחרת.
פנים רבות לכינרת
את היום השני אנחנו מתחילים בדיוק בנקודה בה הפסקנו אתמול, הפיצוציה סגורה אבל המיני מרקט
שליד פתוח, מישל הבעלים מזהה בנו עוד חבורה שצועדת על השביל ומיד יוצא אלינו עם מחברת על מנת שנטביע גם אנחנו את חותמנו במקום. הוא מספר שיש לו כבר שלוש או ארבע מחברות. לקח לו זמן להבין שהמיני מרקט שלו ממוקם ממש על השביל והצועדים הם מקור פרנסה לגמרי לא רע.
המסלול עובר בתוך טבריה עילית ונכנס ליער שוויץ לאורך כל הדרך נשקפת הכינרת פעם מלפנים
ופעם משמאל ובכל פעם היא מגלה זווית אחרת שלה.
אחרי הפסקה בעין פורייה אנחנו גולשים למושבה כינרת ומגיעים לבית טריידל.
אתם פסיכים
זהו אחד מבתיה הראשונים של המושבה, מונומנט יפיפה שנבנה לפני כמאה שנה ואף רשם פרק אחד או שניים בהיסטוריה של תולדות ההתיישבות העמק הירדן. להפתעתנו אנחנו פוגשים את מר טריידל בכבודו ובעצמו שמספר שהוא האחרון מבין הבנים של הזוג טריידל מראשוני המתיישבים במקום.
האיש מספר שבדיוק עכשיו חזר מהים, ואנו תוהים מה ים? איזה ים? איפה יש כאן ים? כמעט תיקנו אותו אבל אז נפלו עינינו על שלט בחזית הבית שמלמד שהבית הזה שימש השראה למשורר יעקב פיכמן שעה שכתב את השיר "על שפת ים כינרת ארמון רב תפארת" הנחנו לנושא ולא התווכחנו עם האיכר הקשיש שמצידו סיפק תובנות נוספות, הוא טען שיש לאשפז אותנו וכמה שיותר מהר כי מי צועד ביום כזה?
"מה אתם לא יודעים שהדבר הכי בטוח במדינת ישראל זה החום של עמק הירדן בתקופה זו של השנה" ?
הקשה טריידל קשישה. כל השאר אליבא דה סבא טריידל הוא נזיל וניתן לשינוי. האיש הכחול קצת ניבהל
לדעתו צריך להאמין לאדם שצלח האזור למעלה משמונים קיצים וזו הפעם הראשונה שהוא רואה בני תמותה צועדים בחום שכזה.
בית העלמין בכינרת
יש בית קברות אחד בפריז שמהווה אתר עליה לרגל ואתר תיירות בפני עצמו, קבורים שם בין השאר ז'אן פול סרטר, אהובתו סימון דה בבואר, אלפרד דרייפוס, סרג' גינסבורג ג'ים מוריסון ועוד.
גם לנו יש אחד כזה, בבית הקברות של המושבה כינרת דרים בכפיפה אחת מתחת לאדמה לא מעט מאושיות האומה. ברל קצנלסון, משה הס, סירקין, בורכוב, וכמובן נעמי שמר והמשוררת רחל .
אגב כמעט כולם על אותו מטר מרובע. לא שאנחנו כאילו לירים אבל רצינו לקרא שיר או שניים מספר השירים שנמצא בגומחה ליד המצבה של רחל אך יד נעלמה גנבה אותו משם.
להבדיל או שאולי לא 500 מטר משם וקרוב מאוד לנקודת הסיום הקימו אנשי כינרת מצבה לתפארת לזכרה של הפרידה בובה. וכך כתוב על המצבה מילה במילה " לזכרה של בובה שחרשה קלטרה ותלמה בנאמנות את אדמת כינרת בשנות העשרים והשלושים יהי זכרה שזור בתולדות כינרת "
מחינו דמעה.
שתי אמריקאיות
אנו חוזרים לנקודה בה התחלנו, בעיתוי ותזמון חד פעמים מגיעות למיני מרקט של מישל שתי צועדות שממש עכשיו סיימו את המסלול שאנחנו עשינו אתמול ועל כל אחת מהן תרמיל ששוקל 20 קילו. כמובן שמתפתחת שיחה, ועל ארטיקים וקולה מתברר שמדובר בשתי אחיות אניס וטובה, האחת עשתה עליה והיא גרה בתל אביב השנייה בביקור, ולשאלה למה שביל? עונה אניס שבמקום ממנו הן מגיעות מונטנה ארה"ב,טרקים רגליים הם עניין שבשגרה, ומי שבסוף שבוע לא תופר טרק של 20 על 20 ק"מ על ק"ג אין לו מה לעמוד בתור לארוחת הערב נפרדים והביתה .
oferbengideon@gmail.com
