מלאכים בשמי יראון (רשימה מספר 4 )
דישון חניון מירון
באמצע השבוע שקדם לפיינל פור בפרג, החלו נער הגבעות ושלמאי לאותת על אי נוחות מסוימת מהתאריך שנקבע להליכה בקטע הבא.
הם שאלו בעדינות אם אפשר לרקוד על שתי חתונות לצאת לשטח וגם לראות את המשחק.
הדרמה הקטנה שנוצרה סביב המשחק חייבה מתן פיתרון יצירתי והאמת, למה לא אם אפשר.
בדיוק בשביל מצבים כאילו נולדה בוועדה לסימון שבילים רשימה של אנשים שנקראים " מלאכי השביל".
אנשים רגילים?
מדובר באנשים רגילים (רגילים??). שמנהלים את חייהם ביינות לשביל, משני צדדיו ולעיתים אפילו ממש עליו. אשר במהלך הזמן סייעו לאין ספור מטיילים שנזקקו לסיוע ולא משנה מאיזה סוג החל במקלחת חמה
והטענת סלולארי, ועד חילוץ בגשם שוטף קניית מצרכים והקפצתם לשטח, מקום לשים את הראש או את האוהל וכל מה שרק עולה על הדעת.
שמם של אנשים אילו נישא מפה לאוזן ע"י המטיילים עצמם וכך גם עשו דרכם לרשימה המסודרת של הוועדה.
אגב אם תשאלו את מי שנזקק להם אם ההגדרה" מלאך" אכן במקום, הם יאמרו שזהו עלבון אבל הכי קרוב לאמת.
רצינו לספר
אז רצינו לספר על ההליכה בנחל ציבעון שחוצה את יער ברעם, על אוכלוסיות שפני הסלע שמסגסגת באזור, על הטיפוס בשביל הפסגה בו כמעט לא רואים את השמיים בשל צפיפות העצים.
על התצפיות, המראות, והנופים שנגלים משם לעין שמסתכלת על האזור כולו מגובה של 1208 מטר .
רצינו לספר על האנדרטה לזכרו של קסם טאפש, לוחם דרוזי שנהרג בלבנון תזכורת כואבת לכך שלא רק דם יהודי נשפך בהגנה על המולדת. רצינו מאוד באמת שרצינו אבל אז נכנס לתמונה שלומי איש קיבוץ יראון מלאך שביל, ממנו ביקשנו אפשרות לצפות במשחק בטלוויזיה.
משא ומתן
"למה לכם טלוויזיה רק לשעתיים תבואו כבר לכל הלילה". אמר שלומי בטלפון." עזוב אחי אנחנו כבר מסודרים עם אוהלים בשטח רואים את המשחק ועפים". כך פחות או יותר נשמעה שיחת הטלפון המקדימה עם האיש, אתה לא מבין שח לי שלומי בצידו השני של הקו אתם פשוט יכולים לישון אצלנו ותמורת 20 שקלים גם לאכול ארוחת ערב, ואת המשחק תראו בפאב של הקיבוץ כאשר אתם שבעים ורחוצים מה רע? תיארתי לעצמי שזה מה שיקרה נפלתי על קיבוצניק חמדן. תראה אמרתי לאיש שיחי החביב ,
אנחנו לא רוצים לנפח עלויות ולא מוכנים לוותר על ארוחת ערב ולינה בשטח. שעתיים והלכנו, אז כנראה שלא הבנת, אמר לי שלומי והסביר עם הרבה סבלנות שהלינה בקיבוץ לצועדים על השביל היא בחינם. מה חינם? הזדעקתי הרגע אמרת 20 שקל.
האיש שמר על קור רוח מופתי והסביר שהארוחה עולה 20 שקלים והחדר בחינם, ואם לדייק אז רק אם תהיו מרוצים ויבוא לכם, נשמח אם תתרמו 10 שקלים כל אחד לתחזוקה השוטפת של החדר.
הרמתי שתי גבות ושאלתי אם יש מים בחדר, תתפלא, אמר לי שלומי והם אפילו לוהטים .
תאורה? חשמל? וכאילו? הבעתי אי אמון, אם יש בחדר טוסטר קומקום ופינת קפה מאובזרת חזקה עליו שהוא גם מחושמל אמר שלומי, טוב אז נגיע אמרתי כאילו אני עושה טובה למישהו.
האנשים לא הבינו למה במקום שק שינה ואוהלים צריך להביא סדין כרית ושמיכה. רק דבר אחד ביקש ממני שלומי לפני שסימנו לדבר. זהו. אמרתי עכשיו הוא מבריג לי את האלמנט ,
כנס בבקשה לאתר האינטרנט של הקיבוץ ביקש האיש. זה הכול ? כן זה הכול ולהתראות ביום שישי .
צימר שגרתי
נכון שביקרתם פעם בצימר, נכון שבכל פינה בו ניכרה היצירתיות של המעצבים, הייתה התאמה
מושלמת בין המיטה הרחבה לשטיח הרך שמונח על רצפת עץ דקורטיבית. נכון שהתפעלתם ונרגעתם מההרמוניה בין צבע האסלה לחלונות שיובאו לכאן לא משנה מאיפה, נכון ששמו לכם נרות באמבטיה וגם פיזרו עלים ריחנים יין ופירות עונה בסלסלה יפה.
נכון שלא הייתם צריכים להביא כלום מהבית, בטח לא מצעים. נכון שבעלי המקום חייכו חיוך של צבוע כשסתמתם להם את החניה עם שש מכוניות ועשרים ילדים, הרי אחד מהם כבר יחרבן להם בג'קוזי ויעשה מהם אנשים מאושרים. נכון שהתענוג עלה הרבה כסף, נכון שלא תמיד בסוף החופשה התנפלתם על ספר האורחים והבאתם אותה באיזו יציאה יצירתית אודות טיבו של המקום, למה מה קרה הרי שילמתם בשביל כל זה לא .
צימר קצת שונה
כאשר הגענו לקיבוץ הוביל אותנו שלומי למה שפעם היה מגורי המתנדבים, על דלתו של חדר אחד יחיד ומיוחד היה כתוב כך "חדר אירוח מטילי שביל ישראל". החדר הזה בקיבוץ יראון קצת שונה חברים, אין שם ג'קוזי גם לא יין ופירות, הרצפה בלטות ישנות, המיטות ברזל והמזרונים ידעו ימים יפים יותר. אבל יש בחדר הזה רצון טוב ואהבת אדם ללא גבול וללא תנאי, מלון אורחים אמיתי כמו חאן עתיק שקם לתחייה,
מגיע אדם מדרך ארוכה וקשה ואיש לא שואל מי מה מהיכן ולמה קח לך פת לאכול, מיטה לישון
מים לרחוץ ולשתות. תן גמולינו באופן סמלי ולך לך לדרכך.
בקרו ביראון
במהלך הפגישה עם שלומי הוא מספר לנו כמה לא מפתיע, שגם הוא ממש בימים אילו צועד על השביל עם קבוצה משלו. נתנו כבוד לאיש יש מאחוריו כבר למעלה מ 600 ק"מ של שביל, פרסנו מפה על מכסה המנוע וקיבלנו טיפים להמשך הדרך. בחדר האוכל לא פסחנו על אף מנה ואת המשחק ראינו בפאב של הקיבוץ על מסך של שניים על שלושה מטרים, ליטל הברמנית פתחה את הבר במיוחד עבורנו, מלבדנו לא נכח במקום אף אחד אחר.
הלכנו לישון כמו תינוקות נקיים רחוצים ושבעים בחדר מלא בחום.
בקרו ביראון יש שם כל מה שצריך ואף יותר מכך,תמצאו שם אנשים בריאים שמונעים מאהבת אדם טבע וארץ ומהשילוב הזה יוצא רק טוב, ואל תשכחו להיכנס קודם לאתר האינטרנט של הקיבוץ .
www.yiron-tour.co.il
ורק לחשוב שאלמלא שימעון מזרחי כל זה לא היה קורה לנו ואנחנו בכלל אוהדי צסקא.
oferbengideon@gmail.com
