בין תל דן למצודת ישע רשימה מספר 2
או ( הלם בחדר המורים)
אהוד בנאי יוצר ענק, כתב כך בשירו "יוצא לאור"
"השביל הזה מתחיל כאן
בין סניף בנק למעיין
לא סלול לא תמיד מסומן
השביל הזה מתחיל כאן
חוצה את העיר
עולה על ההר
ממשיך על הים
ממשיך גם מחר
חותך באוויר
בין הבתים
יוצא לאור אל חיים חדשים
לך עליו עלה עליו עכשיו......."
אני מניח שאהוד בנאי שמע על השביל אבל גם אם לא, אין מילים קולעות ומדויקות יותר על מנת לתאר את שביל ישראל.
באחד מסופי השבוע של מרץ 2006 מצאנו עצמנו חמישה חברים מתחילים לצעוד על השביל בקטע הראשון שלו. כאשר אומרים קטע הכוונה סובייקטיבית לחלוטין יש שיגמעו שלושים או יותר ק"מ ויש שיסתפקו בהרבה פחות הרשות נתונה, כך או כך אנחנו נצמדנו לספר והלכנו מדן עד ישע.
היסטוריה משלוש תקופות שונות
בקטע זה משחיל השביל בשלוש תקופות זמן שונות שלוש דמויות בשלושה אתרים שונים. תחילתו בתל דן בסיפור מקראי מופלא אודות כיבושו ע"י בני שבט דן, סיפור מתח שיש בו את כל מה שצריך. גניבה, הבטחה שלא קוימה, ריגול, חטיפה, איום ברצח ולבסוף טבח המוני בחפים מפשע.
זהו סיפור שבו נכדו של משה רבנו לא פחות, מתחיל כנווד חסר בית ומסיים כראש מרכז לעבודת אלילים.
לא מאמינים פתחו את ספר שופטים.
האתר הבא מסמל יותר מכל את הנחישות והאחיזה בקרקע תל חי. טרומפלדור אמר שם משפט אלמותי שעד היום מלמדים בבתי הספר, נער הגבעות אומר שזה בכלל לא בטוח שכולם יודעים מי זה טרומפלדור
והוא מוכן לשים כסף על כך שיש מי שעבורם טרומפלדור זה שם של רחוב .
אמר, ומבלי לדעת רמז על מה שהולך להיות בערב.
האתר השלישי מספר את סיפורו של "דודו" דוד צ'רקסקי פלמחניק בן 22 שנהרג באחד משלושת ניסיונות הכיבוש של מצודת ישע והונצח לעולמים בשיר של חיים חפר " דודו " .
רימון הלם בחדר המורים
אחרי ארוחת הערב בחניון "עין רועים", אמר איש המערות שהוא שמע שיש שלוש או ארבע ישיבות תיכוניות שמחיבות פשוטו כמשמעו, את כלל הלומדים בהן לצעוד על השביל לכל ארכו כחלק בלתי נפרד
מתכנית הלימודים. אכן ציונות לשמה אמר האיש הכחול ותהה בקול רם אם נחמה ובינה המחנכות של כיתות ה'1 וז'3 או רגינה וחיותה מח'4 ויא'2 בכלל שמעו על שביל ישראל.
,אין סיכוי". פסק שלמאי הסנדלר שלא גילה עד עכשיו עניין מיוחד בשיחה.
"אתה רוצה להגיד שהמורות הנפלאות של ילדינו לא שמעו על שביל ישראל", זרק לעברו האיש מהבקעה.
לא, אמר הסנדלר אני רוצה לאומר שאין סיכוי שבמערכת החינוך שרדו מורות שקוראים להן נחמה בינה רגינה וחיותה.
"בדיוק", אמר נער הגבעות. פעם למורה היה שם של מורה היו כבוד והערכה אם לא למורה אז בטח לשם שהלך לפניה, הוא אמר את דבריו כמעט בלחש ונזכר במחנכת שלו ציפורה, שהקשר היחיד בינה לבין ציפור היה עיניים של נץ וגוף של עזניית נגב מאיימת.
האיש הכחול היה מוכן להתערב שהיום שום מורה שקוראים לה כבר ציפורה, לא תעיז להזדהות בשם הזה. "בטח יקראו לה ציפי והיא תראה בחולצת הבטן כמו ציפור שיר בלתי מזיקה", גלגל האיש רימון הלם ישר לפינת התה בחדר המורים.
הכחול מסתכסך
ואם לא די בכך טען הכחול, שהוא מוכן לשים את ראשו שלפחות אחד אם לא יותר, מכל עשרה תלמידים
שישאלו אם הם מוכנים ללכת בשביל ישראל, יסובב מולך את כף ידו ויגיד בהתרסה " למה מה קרה מי זה ישראל שנצעד בשבילו"?אבל בעבור דוגמנית חלולה או תכנית טלוויזיה ריקנית הם יהפכו עולמות.
סיכם הכחול את נאומו וחוץ מאשר עם ארגוני המורים פתח חשבון והסתכסך גם עם עולם האפנה והבידור.
מסר ווקלי
לא הרבה זמן לאחר מכן התחפרו כולם בשקי השינה. להקת תנים או אולי היו אילו זאבים, העבירה מסר ווקלי מעל ראשינו למשפחה שלה בצד השני של הרכס, נער הגבעות שהוא איש טבע מובהק אמר שאי אפשר להרגיש יותר קרוב לטבע ממה שעכשיו.
