|
יום ראשון, ערב יום כיפור, יוצאים לדרך
גררנו את הסוסים הציוד ואת עצמנו לשדה נחמיה אשר על גדות הבנאיס.
הימים הלחוצים של ההכנות באו לסיומם ואיתם שקט מסוים, אנו בנקודת היציאה ואפשר להסתכל רק דרומה, כל מה שלפני אינו משנה....
העברנו את החג יחדיו אם חברים על גדות הנחל, נחים לפני היציאה הקרובה.
מדהים לחוות את השתנות הראיה והתפיסה של הטיול, החשיבות ואיתה הלחץ סביב ההכנות הציוד המסלול נקודות העצירה וכו' תופסות תפקיד משני או נשכחות כלל,
הוויתך (ההוויה שלך?) מתמקדת ביציאה למסע, כלום לא משנה יותר, אתה יוצא לדרך חדשה.....
  .
אור ראשון בוקר יום שלישי, קמנו חמישה רוכבים, שני רוכבים דניאל וגיא מצטרפים לימים הראשונים של במסע, לבוקר חמים, ארוחת בוקר קפה ויוצאים
דרכנו הובילה לתל חי ומשם מעלה להרי נפתלי ולקיבוץ יפתח.
היום בראשון עבר מהר ובלי תקלות חמורות, השקיים של יונתן נפרמו ודרשו תיקון.
את הלילה העברנו בשקט בחורשת אלונים בפאתי הקיבוץ
בבוקר יום רביעי קמנו לבעיה ראשונה... סוסו של גיא, גאו'צו, צלע קשות היה ברור שלא יוכל להמשיך את המסע, נפרדו ויצאנו ארעה רוכבים לדרך
חצי שעה לאחר היציאה השקיים של יונתן נקרעו שוב, עצרנו בנבי יושע, יונתן תפר את השקיים ואנו שתינו קפה וקישקשנו.
לאחר כשעה וחצי יצאנו לדרך שוב....
הדרך היתה קשה והתפתלה לארוך המדרון כאשר בקעת החולה פרוסה הרחק מטה, הדרך הקשה גבתה מחיר שני סוסים החליקו על האבנים החשופות, למרבה המזל ללא כל נזק נראה לעין.
לאחר ביקור קצר בקרן נפתלי עמדה בפנינו השאלה, האם להמשיך כמתוכנן ולישון בקיבות דישון או לקצר מעט את הקטע של נחל דישון ולהגיע הלילה למירון, שאליו הינו צריכים להגיע רק למחרת. הדעות היו חלוקות אך מלאי ביטחון מהיום הראשון החלטנו לבסוף לדחוף ולהגיע למירון....
מחיר נוסף נגבה מעט אחרי ההחלטה, כאשר עברנו מעבר בקר, אחד מיני רבים שעברנו באותו היום ובימים הבאים.., נתפסה רגלו של להב, סוסו של דניאל, בגדר לאחר רגעים מדאיגים השתחררה הרגל בלי פציעה אך הביטחון החל במגמתו מטה
ככול שהיום התקדם חלחלה ההבנה שלא נגיע למירון באותו היום, אך אופטימים מטבענו המשכנו הלאה, באחד ממעברי הכביש בנחל דישון, עמדו מול דילמה האם לעבור מעבר בעייתי או להקיף את הקטע מה שיאריך עוד את הדרך... עומדים מול היום שהולך ונגמר החלטנו שעוברים גדעון עבר ראשון ואחריו יונתן ואני, כאשר דניאל ולהב נגשו למעבר החליק להב על הבטון החלק ונמרח על המדרגה, המחזה לראות סוס עם כל הדרו ועוצמתו נופל לרצפה בחוסר אונים הוא מחזה קשה ואפילו מעט מזעזע. אך להב כמעיין חתול אם תשע נשמות יצא גם הפעם בפציעה קלה
הביטחון המשיך בדרכו מטה כשם שאנחנו המשכנו את דרכנו מעלה למירון
כאשר עלינו לגוש חלב השמש החלה את דרכה האחרונה לאותו היום והאירה את קרניה האחרונות, המירון נראה מולנו במרחק נגיעה, אך הבנו כי לא נגיע אליו באור יום וחלטנו להעביר את הלילה במושב ספסופה, אצל קדם חבר קרוב של בני מהצוות ואחד הפצועים בתקרית.
האירוח היה כיד המלך, משפחתו של בני הגיע לאורחת הערב ויחד אם חברים נוספים שהגיע היה ערב מלא אנשים ולמלא אהבה והביא יום מפרך וקשה לסיום.
תחושה של ביטחון שליוותה את הערב הראשון הוחלפה בתחושה של עייפות שלנו ושל הסוסים.
לאחר לילה קר ולח התעוררנו מוקדם במטרה לצאת לדרך מוקדם ככל האפשר, מכיוון שהדרך ארוכה מהמתוכנן
במהלך האיכוף נראה כי למייק סוסו של יונתן ישנה רגישות בחלק האחורי של הגב, שארנו כי מדובר השרירים תפוסים מהמאמץ של היומיים הראשונים.
לאחר התאמות של הציוד יצאנו לדרך הארוכה לחוקוק.
נראה כי הסוסים היו עייפים והתקדמנו לאיטנו לאורך דרך מדהימה מהמירון מטה אל אמירים ומשם נחל עמוד וחוקוק, דרך זו העצימה בי את התחושה אילו נופים מדהים ארצנו מספקת לנו ואיך לפעמים אנו חוטאים בחוסר הערכתם
היום התנהל בצורה יפה והגנו לנחל עמוד התחתון לקראת שקיעה, ושם הגשמתי חלום קטן,
מאז ילדותי בכל פעם שאני נוסע בקטע הדרך מקדרים לכיוון עמיעד אני חולם לטייל בגבעות החשופות אשר מנוקדות בעצים בודדים וצוקיו במדהים של נחל עמוד ושיפון מתהדרים סביבם,
אני יודע מדוע לא יצא לטייל שם לפני, אך בסופו של יום זה כאשר השמש מאירה את אורה היפה ביותר רכבנו בדרך ארץ זו, ואכן היה כבחלום, מרחב צוקים שקיעה סוסים פרות ופשוט חיוכים על פניהם של חברי הרעיפו מצב רוח מרומם הצרות של הימים האחרונים כאילו התנדפו ובמקומם תחושה של אושר....
כאשר הגנו לקיבוץ הערב ופרקנו את הציוד גילנו כי למייק צמחה גבעה בגב....
הרגישות מהבוקר החמירה בצורה מבהילה, מגע קל עורר התכווצות מיידית של הגב.
החלטנו מראש כי אנו זקוקים ליומיים מנוחה, שיאפשרו לסוסים להתאושש ולאגור כוחות חדשים ולנו יהיה את הזמן והשקט לחשוב על מה שעברנו ועל הלקחים שאנו רוצים להפיק להמשך.
יונתן החליט לפנות את מייק למנוחה ארוכה יותר בבית, והפינוי תוכנן ליום שבת בבוקר.
בנוסף לכך זיהה דניאל צליעה קלה ברגלו של להב והחליט שהוא לא רוצה לסכן את הרגל ופינה את הסוס בבוקר שלמחרת
שלושת הלילות בחוקוק העברנו כבחלום, התארחנו אצל שומרי הבקר של חוקוק, חברים ומשפחה פקדו אותנו לכל אורך המנוחה, הסוסים נחו בגדרה גדולה שאפשרה להם לנוע בחופשיות, מה שתרם רבות לאישושם המהיר ועידוד מצב רוחם.
הזמן שקיבלנו במנוחה העלה מספר מסקנות בנוגע להתנהלות הדברים,
השקיים הגדולים שלנו יצרו רגישות מסוימת גם אצל שאר הסוסים, מה שהוביל למסקנה שאיתם לא ניתן להמשיך ויש לתת זמן לרגישות לעבור, מה שמשתמע הוא שאנו רוכבים אם הציוד על הגב, צמצמנו את הציוד למינימום, לרכב אם תיק זה ממש אבל ממש לא נוח....
אנו צריכים לצמצם את הזמן מרגע היציאה עד רגע העצירה מ-11 שעות בימים הראשונים לכיוון ה-8 שעות, זה קושי פיזי ונפשי קשה מאוד בשביל הסוסים לעבוד שעות רבות כל כך
במוסף יש לבצע עצירות מסודרות למנוחה שלנו וחשוב יותר של הסוסים במקום מוצל ונעים, ולנוח כשעה. שוב בשביל הסוסים ובשבילנו.
ביום שבת הגיע הפינוי של מייק, אך מצב גבו השתפר פלאים ויונתן החליט כי הוא ממשיך אם הסוס.
ניתן לומר כי ימים ראשונים אלו מסמלים את תחילת המסע, והם די אופיינים לתחילת מסע
אתה דורך בקרקע לא מוכרת ודברים לא מתהלים כפי שצפייתה ואתה נדרש לתושייה ורוגע כדי להתגבר על מכשולים שמטבעם אינם מתוכננים. תהיות תמיד עולות, האם היינו צריכים כך או כך, הדבר היחידי שאפשר הוא להסתכל קדימה אן במקרה שלנו דרומה ולחשוב כיצד להמשיך הלאה
הצרעות
בוקר יום ראשון התנהל חלק, יצאנו מוקדם שמחים ומעודדים בעקבות המנוחה הברוכה, היום כמו הבוקר עבר חלק והגענו למחוץ חפצנו על מורדות הכנרת ליד פורייה.
מצאנו חורשת איקליפטוסים יפה שהחלטנו לחנות לילה תחת חסותה.
את הסוסים קשרנו בשדה פתוח ליד החורשה, הדלקנו מדורה ושתינו תה חם,
בעודי מורח יוד על פצע קטן ברגלה של זאהרה סוסתי, עקצה צרעה את פניי. אות לבאות...
לאחר כחצי שעה שבאה פניי החלו להתנפח, החל מייק להשתולל בצורה קשה וכמה שניות לאחר מכן גם זאהרה, רצנו אל הסוסים וראינו כי הם מותקפים ע"י נחיל של צרעות.
גדעון שיחרר את סוסתו אשר עמדה במרחק מהאירוע והחל לברוח, אני שחררתי את זאהרה וברחתי גם, יונתן לא הצליח לשחרר את הסוס ומיד החל להיעקץ גם הוא, הסוס השתולל כל כך עד אשר שבר את הענף אליו היה קשור והחל לברוח כאשר יונתן מאחוריו.
הסוסים היו מלאים בצרעות שעקצו ועקצו והיה צורך לגרשם אחת אחת, רצו כק"מ וניסנו לנקות את הסוסים, לאחר זמן מה נעצרנו עזרנו ליונתן לנקות את מייק שנפגע הכי קשה וניסנו להרגע.
לילה וזאהרה החלו מיד לאכול ולא נראה שנפגעו קשה, אך מצבו של מייק היה שונה,
הסוס היה לחוץ ונראה במצב לא טוב, יונתן שגם הוא נעקץ קשות חרד לסוס המסכן.
התקשרנו לטוביה הווטרינר שלנו לקבל יעוץ, הוא הפנה אותנו לווטרינר קרוב יותר אלינו והמליץ שגיע לבדוק את הסוס, הזמנו את הוטרינרית שהגיע תוך שעה.
במהלך השעה מצבו של מייק התדרדר, הוא החל להישכב ולחרחר הדאגה אליו הלכה וגברה.
מצב שני הסוסות האחרות היה טוב יותר ולא נראה שנשקפה להם בעיה כלשהי.
החושך ירד ואנו נתקענו ללא הציוד וללא מים, כל הציוד היה באזור ההתקפה ופחדנו לחזור
כאשר הגיעה הווטרינרית והחלה לבדוק את מייק היא אבחנה הלם, הפסקת פעולת מעיים,
וכיוצא מזה מייק היה בסכנה.
הוא קיבל זריקות נגד הכאבים והנפיחות, זריקות טשטוש, שטיפת מעיים והחדרת נוזלים.
לאחר הטיפול שנמשך מעל שעה, כל הזמנים נראים מטושטשים עכשיו קשה לומר כמה זמן לקח האירוע....
הגיע הפינוי ומייק נלקח הביתה שם נמסר לטיפול הווטרינר המקומי.
יונתן נסע אם מייק הביתה ושם נלקח לבית חולים לטיפול בעקיצות המרובות בראשו
את שארית הלילה העברנו אם משפחתה של עאישה אחותו של גדעון, שבאו לבקר אותנו.
החוויה התה טראומתית ביותר, וכבר עכשיו רואים כי היא שינתה את פני הטיול....
במהלך הלילה הרגשתי את פניי מתנפחים יותר ויותר, עד הבוקר כבר לא יכולתי לפתוח את העין.
את הבוקר העברנו בשקט אירועי הלילה הקודם רצים בראש, רגשות מציפים את הלב.
כל אחד לוקח אירועים כאלו לכיוונים שונים מבחינת הרגש והמחשבה, אני כאבתי את כאבו של יונתן על סוסו הסובל ועל סבלו של הסוס, שהיה גדול. את ההשפעות על הטיול עצמו דחיתי לאחר מכן....
יצאנו ליום ארוך שלקח אותנו לעין דור, קיבוץ למרגלות התבור, הדרך עברה דרך נחל יבנאל, מקום מקסים שהעלה בי אסוציאציה לתנ"כ, ודרך מעלה איילות שהיה ארוך וקשה.
את היום האורך סיימנו די מהר, התנהלות בשני רוכבים בהחלט קלה יותר
כאשר הגנו לחווה בעין דור שם אירחו אותנו כיד המלך, מצב פרצופי הבהיל את גלית בעלת החווה, ונלקחתי מהר למרפאה.
בעקבות עצתם של גלית ויואל החלטנו להישאר יום נוסף בעין דור ולנוח, לתת זמן לגוף של זאהרה ושלי להתחזק.
ביום החופש הלא מתוכנן זכינו לסיור בהר תבור אם יואל, שלידיעותיו אין סוף, וגמענו את יופיו של ההר והנוף הנשקף ממנו.
האירוע עם הצרעות מסמל נקודת שפל שהחלה אם פציעתו של גאו'צו, הקושי להתמודד אם השפל, לפחות עבורי, הגיע מהמקום שהשקענו כל כך הרבה תכנון מחשבה ואנרכיה, והדברים אינם כפי שתוכנן. אך מאותו מקום מגיע הכוח להתמודד אם השפל, ההבנה שכך הדברים בחיים וצריך לדעת לשנות לזרום להשכיל ולהבין תוך כדי ולא רק מראש...
את השינוי המידי שהרגשתי לאחר האירוע, הבנתי בעין דור, גלית ויואל ניסו לשכנע אותנו להשאר ליום מנוחה ואני לא ראיתי את הצורך, ולפתע עלה בי הרגש למה לא??? לאן אני רץ? למה לא לנוח? יש אנשים יפים שמארחים אותנו דואגים לסוסים.... שחרר תרגע תהנה
לאחר המנוחה בעין דור יצאנו לכיוון הרדוף מקום החניה הבאה, שם קרוב לבית חיכו חברים ובני משפחה רבים, העברנו יום מנוחה נוסף שם, מוקפים באהבה ושמחה.
במהלך יום המנוחה שוחחנו יונתן גדעון ואני לגבי אופי וצורת הטיול, יונתן חש כי ישנם שינויים שיש צורך לבצע ברמה הלוגיסטית של הטיול, ואולי אפילו לשקול לעצור אותו
גדעון ואני לא שותפים לרגשות אלו, ומצב זה העלה תהיות ביונתן לגבי ההמשך, מייק עדיין מחלים באורווה ביודפת.
יוסי מצטרף...
ביום חמישי הביא אבי שני סוסים נוספים, יוסי אביו של בני, מיכאל אבי ואילנה שותפתו לחיים הצטרפו אלינו לשלושה ימים טיול.
בבוקר נפגשנו כולנו ואחרי ארוחת בוקר יצאנו לדרך ארבעה רוכבים.
הרכיבה אם יוסי, שמזכיר לי כל כך את בני, העלתה המון רגשות וזיכרונות, חלקם שמחים וחלקם עצובים. היה קל מתמיד לדמיין את בני רוכב לצידי מקשקשים תוהים חולמים כתמיד....
הדרך הובילה אותנו אל מרומי הר כרמל, ולאורך דרך הנוף המדהימה שלו, ושם קיבלתי תשובה לשאלה עתיקה, היכן מתחיל הצפון, עבורי התשובה היא בכרמל, הנוף שנפרס מצפון מהווה את הצפון ומדרומו המרכז. הרגש פשוט ברור וחזק.
מהכרמל ירדנו לשפיה בעוד יום מהנה ורגוע, את מנוחת הצהרים העברנו בכרם מהר"ל אצל חבר חדש בשם שרל, הוא ואשתו אירחו אותנו בביתם המקסים.
יוסי אביו של בן בקטע הרכיבה המשותף
בשפיה הצטרפה אלינו רעות אם סוסה פונסוס.
ואיתה הגיע גם הגשם, חזק טהור ומשחרר. תמיד משמח לראות את הגשמים הראשונים מגעים, ריחם תמיד חזק והם מביאים רוחות של שינוי.
את השינוי חשתי אני באווירת הטיול, התהיות הפחדים שסימלו את ההתחלה חלפו יחד אם החום ואיתם הגעו תחושת ביטחון והבנה, נראה כי הטיול עלה על המסלול הנכון ואנו רצים דרומה, הכל חלק ומהיר יותר.
יומים נוספים עברו ואנחנו בגן חים אצל זוג חברים קרובים מעבירים עוד יום מנוחה,
רגועים שלווים ושמחים, מסתכלים דרומה באופטימיות מהולה בתהייה מה צוםנת לנו דרכנו אם אלו עוד חוויות ואנשים ניתקל בדרך...
|
בטעינה...