היום אנו הולכים ממושב עדנים שבצומת ירקון (צומת הכבישים 5 ו- 40) לעיר החרדית אלעד שנמצאת מדרום מזרח לראש העין. היחוד במסלול היום הוא לא בקושי – הוא קל למדי. וגם לא באורכו – 12 קילומטרים בלבד. המיוחד במסלול הוא בעובדה שאנו הולכים במרכז השרון, באזור שמוצף כולו בכבישים מהירים ומרובי מסלולים, שאלפי כלי-רכב חולפים בהם מדי שעה – לכל הכיוונים ואנו לא חשים בהם בכלל !! ממש כך. אנו מתחילים את מסלולנו על גדתו הצפונית של הירקון כשפנינו מזרחה. אחרי כמה פיתולים, בצל אקליפטוסים תמירים, נמצא לנו קטע רדוד של מים, זרוע באבנים שטוחות ונחצה את הירקון. השביל מוליך אותנו אל מעבר מתחת לכביש "חוצה שומרון" ודרומה אל אתר שקט ומכוסה במרבדי דשא מטופחים של "כפר הבפטיסטים". כפר זה הוקם ע"י קהילה נוצרית קטנה שחבריה הגיעו מארה"ב לאזור בשנת 1956. הכפר הוא מרכז העדה בארץ ומכיל בתוכו מוסד חינוכי ואכסנייה לבני העדה. השביל מדרים מעבר לכפר ופונה מזרחה לאורך פסי הרכבת המוליכים לראש העין. מפעם לפעם אנו נוטשים את תוואי המסילה והולכים בסבך קנים וצמחי מים שונים, עוברים על גשרים קטנים ויפים, מדלגים מעל הירקון ומימיו עד שמגיעים לחורשה הצפונית של פארק אפק המוכר גם כמבצר אנטיפטרוס. המבצר, במקורו עיר שהוקמה ע"י הורדוס לזכר אביו על מקורות הירקון וכיום- מבצר טורקי משנת 1571 ששמו, בתרגום חופשי, הוא ראש העין כשם העיירה לידה אנו חולפים. השביל פונה דרומה, עובר דרך תחנת הרכבת הדרומית (יש גם צפונית...) של ראש העין, חוצה את הכביש לפתח תקוה ומושך דרומה לצד שדות ופרדסים של קיבוץ גבעת השלושה וכפר סירקין. כאן אנו מתחילים ללכת לאורך כביש 6 שילווה אותנו גם בטיול הבא עד ליער בן-שמן. ואם תרשו לי נימה אישית- הכביש הוא אסון לטבע ולסביבה וגם אם נחיצותו ניתנת להסבר הרי הביצוע חותך הגבעות וסותם הגאיות הוא בכייה לדורות. ממשיכים דרומה כשמסביבנו שדות וכרמים, פרדסים ומטעים, טרקטורים חורשים ואיכרים מעבדים את השדות. חוצים בגשר עילי את כביש 6, ובריצה את הכביש המוליך דרומה לעבר שוהם ומגיעים לאלעד. נקודת הסיום ממוקמת מעט מדרום לעיר ליד מבנה קבורה מפואר, (מאוזוליאום) המתנשא על הגבעה שממול חורבת מזור.
מסקנות: 1. כשהולכים ברגל – ניתן להתעלם מכבישים. 2. מכביש 6 - קשה להתעלם. 3. לפארק אפק – רצוי להקדיש יום מיוחד.
