טיול 19 א' – מגני יהושע למושב עדנים: 18.10.03

מטיילים: גדי, דוד, רונן, יותם.

היום אנו פונים מזרחה לאורך הירקון. המרחק בקו אוירי של המסלול הוא כ- 10 ק"מ.
בפועל אנו הולכים כחמישה עשר. וכשמתחילים ללכת מבינים למה. אמנם השטח הוא מישורי כמעט לחלוטין אבל הירקון מתפתל ומתפתל לו לכל הכיוונים.
תחילה אנו הולכים לאורכם של גני-יהושע. המים הירוקים של הירקון מימיננו, ודשאים מלוא העין משמלאנו.

 

המים מכוסים עלים ונראים כבדים ושמנוניים ורק ברווזים מספר ששטים בנחל מראים כי פעולות הטיהור שנעשו מאז התמוטטות הגשר במכביה צלחו וכי הנחל, גם אם לא רואים זאת בעין, נקי יותר. המוני משכימי קום הולכים בשבילים, אוזניהם עטויות אוזניות נוצצות והם שקועים במוזיקה העולה ממכשירים הצמודים לחגורתם. כל קריאה אליהם של: "בוקר טוב", נענית במבט מלא תמהון של – אתה מדבר אלי? ניו יורקי מוכר וידוע... (מוזרים התל-אביביים האלה).
אחרי המעבר ליד איצטדיון רמת-גן אנו עולים על הכביש ליד קניון איילון, חוצים צומת סואן וממשיכים לרחוב ראול ולנברג ולאנדרטה לזיכרו.

אחר-כך יורדים חזרה לגדה הצפונית של הירקון וממשיכים מזרחה. מסביבנו, מכאן ואילך, עשרות רוכבי אופניים שרוכבים בשיירות ארוכות בנתיב המשמש, מלבד להולכי שביל ישראל, כאזור טיולי אופניים ידוע ומוכר לכל תושבי גוש דן. משפחות שלמות רוכבות כאן, אופניים גדולים וקטנים, ציוד מקצועי או פשוט וכולם עושים זאת בהתלהבות יתרה כשהם מתייחסים אלינו, ההולכים ברגל, בסלחנות וצועקים לנו: "למה ברגל אם אפשר לרכוב?".
הירקון ממשיך ומתפתל לו כשמגמת פניו מזרחה. תחילה חוצים את כביש גהה, כשהנחל מלווה אותנו במפלונים קטנים מעשה ידי אדם שנעשו כל כמה מאות מטרים.

 

אחר-כך חוצים את כביש 5 (חוצה שומרון) ופנינו בקטע זה צפונה, אחר-כך מערבה (!), אחר-כך שוב צפונה (!!) ומיד דרומה (!!!) ושוב מזרחה. אני חושב שהבנתם את העיקרון כי עוד מעט יגמרו לי סימני הקריאה...
עוד מעט קט אנו עוזבים את נתיב הנחל ופונים מעט צפונה לכיוון גבעת הכלניות ו"הר הזבל" המשוקם שבתחומי הוד השרון. דרכנו חולפת בינות סבכי קנים כשאנו בלבד ופרפרים מספר מפרים את השקט באיזור.

 חוזרים לירקון, חוצים את נחל קנה הזורם, על גבי משטחים המונחים בנתיבנו, (אל תאמינו. עבר טרקטורון ותפסנו עליו טרמפ. אבל אל תספרו לאף אחד כדי שלא יגידו שלא הלכנו את כל השביל...)

ומסיימים מתחת לגשר שעליו נוסע כביש 40.

לוחצים ידים ומחכים לטרמפ שיחזיר אותנו הביתה.

מסקנות:
1. יש הבדל בין קו אוירי לבין הליכה בפועל.
2. התל אביבים לא כל כך ידידותיים לשאלות בוקר.
3. מגמת כיוון – עניין יחסי הוא.

להתראות בטיול הבא – מעדנים לאלעד