טיול 18 – מגעש לגני יהושע-ת"א: 18.10.03

מטיילים: גדי, דוד, רונן, יותם, אייל.

היום ממשיכים ללכת על החוף. אנחנו, המים והשמים. בערך. היום יום סתיו נפלא ואין ענן בשמים. איתנו משכימה-קום חיפושית זבל אחת ואנפה לבנה בודדת שנשכחה על-ידי חברותיה על החוף ועומדת היא על רגל אחת, חוככת בדעתה מה לעשות.
הטיול מתחיל בקיבוץ געש. מושכים בתוך הקיבוץ לחלקו הצפוני מערבי, עוברים כמה גדרות בפתחים מיוחדים שהושארו עבור שבילאים כמונו ומגיעים למצוק הכורכר. השביל מתחיל למשוך דרומה על המצוק, יורד חדות לדרך כורכר ומשם- לקו המים. שלט הכוונה של השביל מדריך אותנו לפנות דרומה לאורך החוף כשאנו הולכים על סף המים ומצוק הכורכר משמאלנו.
עוד כמה קילומטרים של הליכה ואיתנו על החוף זוגות משכימי קום המהלכים עם כלב, תרמילאים מפהקים המקפלים את ציודם וכמה דייגים. הם כנראה פה מהלילה כי עיניהם הטרוטות וסלם המלא מעידים כי עוד מעט יתקפלו הם ויחזרו הביתה. מעליהם נוטה צוק מאיים ועליו שרידי העיר אפולוניה.

 השביל העובר היום מתחת למצוק הכורכר נחשב למסוכן מחשש להתמוטטות ונפילת סלעים ולכן לא מומלץ להתעכב כאן יתר על המידה. לחוששים-סומן נתיב חלופי העולה על המצוק ממזרח ועוקף את הקטע הבעייתי. שברי חומה המוטלים בכל עבר ממחישים את העניין, עם כי יש לציין ששרידים אלו נפלו לים מאות שנים קודם לכן. חובבי טבע ושומרי איכות-הסביבה טוענים כי חפירת המרינה בהרצליה, כמה קילומטרים דרומה מכאן גרמו לשינוי במשטר הגלים הטבעי, ל"אכילת" קו החוף עקב כך ולהתפוררות קרובה של המצוק. בזהירות.
עוקפים כמה קטעי חומה החוסמים את קו החוף ולפנינו מתגלה חוף רחב ומטופח המושך מכאן, חוף סידנא עלי, דרך החוף היפיפה של מלון השרון ועד לחוף אכדיה והמרינה המדוברת של הרצליה וקניון "ארנה" המתנשא מעליה. החוף כבר מתמלא רוחצים עצלים המתרווחים בכיסאות-נוח ואנו פוסעים ביניהם, מזיעים ומתנשפים, כמו הגענו מהירח...
עוקפים את המרינה (שגזלה לציבור את קו החוף), עוברים דרך החוף "הנפרד" שמשמש דתיים לרחצה נפרדת ועל במת כורכר המכוסה ירוקת חלקלקה (וריחנית יש לציין) אנו ממשיכים ללכת עד חוף תל ברוך.
בחוף תל ברוך נוטשים את הים. שדה התעופה ותחנת הכח של רדינג מחייבים אותנו לסטות מזרחה לשיפוליה המערביים של שכונת רמת אביב (לא ג'...) התל אביבית. ההליכה במגרש החנייה של החוף, המנומר ב"תוצרת " של עבודת הזונות שבחרו להן חוף זה לפעילותן הלילית, מגלה טפח מחיי הלילה של ה"עיר ללא הפסקה". ההליכה מעתה היא על מדרכות העיר שבקטע זה, המושך דרומה עד לירקון, משמשות גם רוכבי אופניים חובבים.
חולפים על פני הכניסה לשדה התעופה, מושכים ימינה לכיוון רדינג, עוברים ליד הכלבייה העירונית כשנביחות סוערות מלוות אותנו, חוצים את שדרות רוקח ההומות כלי רכב, חולפים דרך "גן הבנים" לזכרם של נופלי העיר תל אביב ומול אולם "אוסישקין" הידוע מגיעים לירקון.

 הירקון הירוק והריחני מוליכנו מזרחה עד לשכונת בבלי שם הושאר רכבנו.
מתקפלים, לוחצים ידיים ונוסעים.

מסקנות:
1. ההליכה על החוף מזככת את הנפש.
2. לכל פעולה, קרי הקמת מרינה, יש תגובה, קרי התמוטטות מצוק אפולוניה.
3. לתל אביב יש אכן חיי לילה סוערים.

להתראות בטיול הבא – מתל אביב לעדנים.