טיול 17 – מיער חדרה לינוב: 30.8.03
טיול 17א'- מנחל אלכסנדר לגעש: 4.10.03

מטיילים: גדי, דוד, רונן.

אני מאחל להולכי השביל שלא תיתקלו בדבר שאנחנו נתקלנו בו. להתחיל ללכת במסלול מסומן כרגיל, יער חדרה לימיננו, פסי הרכבת לשמאלנו, האוטו שהשארת מחכה בסוף המסלול- 22 ק"מ ממך ואחרי כשישה קילומטרים השביל נעלם. כלומר- אין סימונים. זאת אומרת, אתה הולך בנתיב הנכון לפי הספר והמפה אבל בכל נקודה שבה אמור להיות סימן של השביל- ישנו כתם צבע אפור המכסה על הסימון המוכר כל-כך. לנו זה קרה לפחות פעמיים. צחוקים.
ומה עשינו? המשכנו ללכת. ופה ושם אפילו גילינו מספר סימוני שביל שבטעות לא נמחקו... בכל מקרה הלכנו ביום חם מאד לאורך נחל אלכסנדר, דרך שטוחה ושדות שטוחים עד האופק ועד שהגענו לרכב המחכה ולמזגן כמעט פרחה נשמתנו. (42 מעלות...). לאחר מעשה התקשרנו לדני גספר שהוא מרכז הועדה לשבילי ישראל – והוא הסביר שהייתה דרישה ליותר חוף ים ופחות פלשתין ולכן הסיטו את השביל... (ולא הודיעו לאף אחד – או רק ליודעי ח"ן).
כחודש לאחר מכן המשכנו את המסלול בדיוק בנקודת הפניה של השביל מערבה לנחל אלכסנדר.

בלי ספר וללא סימון על המפה, רק תיאור בעל-פה שקיבלנו בטלפון. הנחל משך מערבה לכיוון הים כשאנו הולכים על גדתו הצפונית מנסים להתחמק מטיפות גשם היורד פה ושם. עוברים מתחת לכביש החוף. חוצים את הנחל ליד השפך ופונים דרומה לאורך חוף הים. מזג האויר משתפר אט אט והחופים מתמלאים באנשים. מגיעים לנתניה, עולים בהמוןןן מדרגות אל מרומי הטיילת ומבינים ביזאר מהו כשהולכים עם תרמיל וכובע, מיוזעים ומתנשפים, בינות אנשים בבגדי שבת הלוגמים קפה בנחת בבתי הקפה שמסביב.
אחרי ירידה דרך שמורת האירוסים אל החוף הירוק ממשיכים על החוף עד לצפונה של שמורת געש.

 

כמה נודיסטים מנומנמים מתעניינים מאין באנו ולאן אנו הולכים. מרוב מבוכה אנו מטפסים במעלה המצוק וחותכים דרך גדר קיבוץ געש אל הרכב המחכה לנו ליד מרכז הקניות ההדור של קיבוץ שפיים. הלכנו 6 + 24 ק"מ (בלי לספור את אלה שהלכנו סתם).

מסקנות:
1. לבדוק, במידת האפשר, אם המסלול שהולכים בו קיים (זיכרו- העסק דינמי !).
2. ללמוד להתעלם מאנשים נורמליים...
3. "ללקק את פצעי במסתור ולקום וללכת לי הלאה..."

להתראות בטיול הבא – השלמה ממצפה עופר להר חורשן