הרשימה הזו הולכת לשעמם, היא קצת פלספנית ונראה שגם היא סובלת מחום יולי אוגוסט.

לא יתואר כאן שום קטע הליכה מי הולך בחום שכזה, אז לפני יציאה לפגרת הקיץ נסגור קצוות ונהגג על נושא אחד או שניים שהם בשולי השביל תרתי משמע.

 

 

מדריך טיולים חביב אחד אמר לי פעם שלטייל זו פונקציה של זמן בריאות וכסף, ושבכל זמן בו נמצא האדם תמיד יחסר לו מרכיב אחד מהשלושה וזה תמיד יהיה המרכיב הקריטי.

כאשר אתה צעיר יש לך בריאות וזמן אבל אתה תפרן, כאשר התבגרת לא חסרים לך פנאי וממון

אבל אתה על כדורים ומשתין לתוך קטטר, באמצע אתה אולי בריא אבל בזמן המועט שעומד לרשותך

אתה עסוק במיליון ואחד דברים אחרים.החלטנו לקרא תיגר על המשוואה הזו וללכת על משהו שיש בו

ערך מוסף אתגרי, שיהיה ארוך טווח,. שיעסיק אותנו ברמה של תחביב ואולי אף מעבר לכך. וכך הגענו אל השביל .

 

 

כל אחד מאיתנו נמצא כמעט תמיד באמצע משהו. אמצע תפקיד, אמצע לימודים, אמצע אוכל שיחה, וגם

אמצע הכלום זה משהו. לפעמים האמצע הוא בעייתי משהו וזאת משום שאם חוצים אותו אין שום דרך לחזור בחזרה, תשאלו את אילו שנורים לחלל בתוך טילים או את אלו שנמצאים באמצע חירבון.

גם אנחנו נמצאים כל אחד בסביבות האמצע שלו קצת לפני קצת אחרי, והרגשנו שככל שהזמן עובר פרויקט ההליכה על השביל לכל ארכו ישאר מסומן על המפות בלבד ואנחנו נשאר עם תירוצים. 

 

 

אני שומע לא מעט אנשים "שמתים להתחיל". אז הנה עצה חינם לכל המתים, תעשו מעשה, בדיוק כמונו

תקבעו יום תעלו על השביל ותתחילו ללכת, מיד בסוף הקטע קבעו יום נוסף התייחסו לימים הללו כאל ימי חג תנו לזה דחיפה קלה זה יסחוף אתכם תתמכרו ולא תוכלו להפסיק.

 

 

קום והתהלך ...... כתב יורם טהר לב אז נכון אפשר ברכב פרטי, אפשר לפדל ולדווש באופניים,

ואפשר גם סתם לעצור לאיזו תצפית של דקה ולחזור לרכב מה לא לגיטימי להביט בהר מירון מצפת ולהגיד היינו במירון? אבל אפשר ורצוי לבחור בדרך הקשה.

קום והתהלך אמר המשורר, וזה בדיוק האופן שבאמצעותו חווים את הדרך בכל החושים. להחליק ולמעוד על חלוק נחל, להישרט מענף סורר שבולט לתוך השביל, למתוח למקסימום את השרירים והגידים

ולהשפריץ זיעה מכל נקבובית, להרחיב נחיריים ולענג את הריאות חוץ מאשר בחמצן נקי גם בריח פריחה משגע שלעיתים נלוות לו הארומה הנרקוטית של הנאד של זה שהולך לפניך, לטעום את טעם האבק המקומי שמצטבר בזוית הפה ומתערבב עם הזיעה המלוחה, להתרכז בכל נקודה בנוף ולראות כיצד היא גדלה ככל שמתקרבים אליה להגיע למקומות שהדבר היחיד שעובר שם זה זוג רגליים בריאות שעומדות

באתגר הפיזי שהדרך מעמידה בפניהן. כל הכיף הזה ילך לאיבוד למשל בתוך ג'יפ ממוזג ,

החוויה לא לגמרי תיחרט בזיכרון והיא תשכח ותימוג כלא הייתה.

 

 

יצא לי פעם להתלוות למורה לאמנות שהוציא סיור לאיזה מוזיאון בפריז. אין מה להשוות בין סיור מודרך ומוסבר לבין בהייה סתמית בתמונות ופסלים שלא אומרים כלום, בטח לאחד שאין לו מושג.

אז אפשר לרדת בגיא לעלות בהר וגם לחצות חבל ארץ נפלא ויפיפה וזה בסדר ונחמד אבל ההנאה

הופכת צרופה יותר כאשר לטיול מתלווה הסבר, כאשר נוצק לתוכו תוכן, למשל סיפור מקראי קדום רווי ביצרים שהתרחש ממש במקום בו אנו דורכים כעת, או סיפור מורשת קרב, פתאום נחמד לשמוע גיאוגרפיה קצת חי וצומח היסטוריה של נחל זה או אחר שם של הר או ישוב למה כך ולא אחרת זה מלמד מעשיר ומעצים את החוויה. משעמם לא.